​

הממשק ביטחון וכלכלה העסיקו אותי שנים רבות בתפקידיי השונים. אי אפשר לעסוק במקרו-כלכלה בישראל ללא התייחסות להוצאה הביטחונית, בהיותה מרכיב גבוה וחשוב בתקציב המדינה ובתוצר.

כבר בשנות ה-70, ברשות לתכנון כלכלי, לפני מלחמת יום כיפורים, נחשפתי לנושא הביטחוני-כלכלי ועוד יותר, לאחר המלחמה, שההוצאה לביטחון הגיעה למעלה מרבע מהתוצר. בשנות ה-80, כדירקטור וכסמנכ"ל כספים של התעשייה האווירית נחשפתי לזווית נוספת - כלכלת תעשיות הביטחון ובמיוחד לנושא "הלביא".

כממונה על התקציבים ומנכ"ל משרד האוצר עסקתי רבות בתקציב הביטחון בהבראת תעשיות הביטחון הממשלתיות: התעשייה האווירית, התעשייה הצבאית ורפא"ל, שנקלעו למשברים כבדים בשנות ה-90, שנבעו מירידה ביצוא הביטחוני, וכן מתפיסה תקציבית-כלכלית  קפדנית לאחר תוכנית הייצוב.

 האתגר הביטחוני מלווה את הדיון הכלכלי בדרישות תקציביות, כמנגינה קבועה, ולעתים רועשת. משרד הביטחון מנפנף במצב הגאו-פוליטי והאיומים על ישראל. משרד האוצר מציג את נטל הוצאות הביטחון והשירותים הציבוריים האזרחיים שאינם תואמים את רמת התוצר לנפש של ישראל.

בשנים 1998-1999 הייתי חבר בוועדה לבחינת תפיסת הביטחון בראשות דוד עברי. בשנים 2005- 2006, כחבר בוועדה לתפיסת הביטחון בראשות דן מרידור. שם גיבשתי את ההמלצה לתוואי יורד בהוצאה לביטחון בתוצר לעשור.

לאחר מלחמת לבנון השנייה ביולי 2006, בעקבות טענות צה"ל, על מחסור במשאבים כתוצאה מהפחתות בתקציב בשנים לפני כן החליט ראש הממשלה, אהוד אולמרט, להקים ועדה ציבורית - מקצועית כדי לבחון את תקציב הביטחון. קיבלתי את תפקיד, יושב ראש הוועדה, שהחלה את עבודתה בנובמבר 2006 וסיימה במאי 2007. בדיונים עלה הצורך של הצבא לפעול במסגרת רב שנתית, המגובה בתקציב רב שנתי לבניין הכוח הצבאי. ובהתייעלות רחבה. הוועדה פרסמה דו"ח  שהיה בסיס לתכנון תקציב ותוכניות רב שנתיות לצה"ל בשנים האחרונות.

אין שיעור להוצאה הביטחונית. ביטחון הוא מוצר ציבורי (Public good)  המסופק ע"י הממשלה לכל תושבי המדינה באופן חופשי. עלותו מכוסה על ידי המיסים שנגבים מהתושבים. מנגנון השוק לא יכול לקיימו וזה כשל שוק מובהק. התועלת העיקרית בביטחון היא מניעת אירוע ביטחוני גדול שהסתברותו לא ידועה. יש אי-סימטריה: הוצאה לביטחון היא ודאית (ישירה ועקיפה)  ואילו התועלת היא בעלת טווח רחב וסובייקטיבי ותלויה מאד בגורמי הצבא והממשלה המנהלים את מערכת הביטחון. הדרג המדיני והצבאי חייבים לדעת שידו של התקציב קצרה מלתת מענה מלא לאיומים, ועל כן הם נקראים להחליט מפורשות לא רק על ה-"יש" אלא גם על ה-"אין"