​

בעשייתי למען החברה האזרחית אני מרגיש כמי שממלא מחויבות חשובה. הגשמת החזון בגופים בהם פעלתי חשובה מאד בעיני וממלאת את ליבי.

מכללת הדסה. התחלתי , בשנת 1986, את פעילותי במכללה קטנה להנדסאים וטכנאים, שהוקמה על ידי נשות הדסה, מהכרה שישראל צריכה כוח אדם טכנולוגי לפיתוחה. קדמתי את פיתוח האקדמיזציה ואת הפיכתה למכללה אקדמית ציבורית ומתוקצבת. כיום, יש במכללה 17 תוכניות אקדמיות לתואר ראשון ושני. המכללה מתאפיינת ברב תרבותיות, בזכות סטודנטים מכל המגזרים, יהודים וערבים, חילונים וחרדים, ירושלמים וכאלה הגרים מחוץ לירושלים. המכללה מתייחדת בקשר שבין תחומי הלימוד האקדמיים האיכותיים לבין הצרכים של החברה והכלכלה בישראל. 50 אחוז מבוגרי המכללה הם אקדמאיים הראשונים במשפחתם, מה שמעיד על חשיבות המכללה בתרומתה למוביליות חברתית. עבדתי לצידם של הנשיאים: יעקב אמידי, נאווה בן צבי, ברטולד פרידלנדר. שימשתי כיו"ר הועד המנהל בשנים 1997-2019 ומאז כיו"ר חבר הנאמנים. המטרה שלנו להיות המכללה האקדמית המובילה והגדולה בירושלים שתענה לצרכי העיר והמדינה בהכשרת כוח אדם איכותי.                                  

קרן ירושלים. הצטרפתי לקרן ירושלים כיו"ר, בשנת 1998, כחלק ממחויבותי לעירי, ירושלים. הקרן פועלת לקדם פרויקטים ותוכניות חברתיות ותרבותיות בעיר. זו קרן עירונית, עצמאית, קהילתית, פלורליסטית הפועלת לטובת ירושלים בשיתוף פעולה עם העיריה. רות חשין בהשראת טדי קולק, הייתה מייסדי הקרן. פעלנו לקידום פרויקטים ותוכניות במאות מיליוני דולרים לעיר. אני רואה בקרן ירושלים ערך מוסף גדול לשמירת איכותה של ירושלים בהתחשב במרקם הדמוגרפי הייחודי שלה. הקרן, כחלק מהמגזר השלישי והחברה האזרחית, יש לה תרומה חשובה, מעבר לעשיה הממשלתית והעירונית בשותפות בין התורמים והתושבים.

אוניברסיטת בן גוריון. בשנת 1998 קיבלתי את התפקיד יו"ר הועד המנהל של האוניברסיטה. השכלה גבוהה הינה יסוד חשוב בפיתוח הכלכלי וחברתי של ישראל. מיקומה של האוניברסיטה בנגב הקנתה לתפקיד שליחות מיוחדת. אלו היו שנים מאתגרות להשכלה הגבוהה בישראל, על רקע צמצום בתקציבי המדינה. זו הייתה תקופה של בנייה והתרחבות בעבודה משותפת עם הנשיאים אבישי ברוורמן ורבקה כרמי. פרשתי בשנת 2010, בסיפוק על התרומה הצנועה שלי לצמיחתה וביסוסה של האוניברסיטה.

בית חולים הדסה. שימשתי כיו"ר דירקטוריון בית החולים הדסה בשנים 1999-2008. ארגון נשות הדסה פעל להקמת שני בתי חולים בירושלים: עין כרם והר הצופים. קיבלתי על עצמי את תפקיד  היו"ר, כמחויבותי לירושלים. אלו היו שנים של הבראה, ובנייה. יחד עם המנכ"ל שלמה מור יוסף, הורחבו תשתיות בית החולים: חדר המיון, פארק ביוטק, ומרכזים מתמחים. ערכנו רפורמה בביטוח רשלנות רפואית. ההחלטה החשובה הייתה לבנות מגדל אשפוז חדש ומודרני שיענה על צרכי המאה ה-21 כתשתית חשובה לירושלים. אני חש סיפוק בראותי אותו ואת הקידמה שהביא לבית החולים.

קרן חסויים. קרן שהוקמה כהקדש לטיפול בחסויים (בשנת 1970), לאנשים שהחיים לא הטיבו עמם, חסרי ישע שאינם יכולים לדאוג לעצמם ונדרשים לחסות על ידי בית המשפט ורשויות הרווחה. הקרן חוותה לצערי "קלקולים" שפגעו בתפקודה ובשמה  הטוב המינוי שלי בא כדי להחזירה לתלם. כיהנתי  כיו"ר הקרן בשנים 2008-2016  במטרה להחזיר את הקרן למסלול תקין ולהתמודד עם אתגרי העתיד. יחד עם המנכ"ל זאב פרידמן, הקרן טיפלה בחמשת אלפים חסויים: ילדים, מבוגרים וזקנים. פעלנו לשינויים באסטרטגיה, בשירות, במבנה הארגוני, איוש ושכר העובדים, בניית איתנות פיננסית, מוניטין שימוש בטכנולוגיה מתקדמת.

קאמרי. בשנת 1998 הצטרפתי לוועד המנהל של תיאטרון הקאמרי. עולם התיאטרון מרתק בעיני. הכרתי עולם מעניין שבהובלת נועם סמל, מנהל ומנהיג המרשים ועומרי ניצן,  המנהל האמנותי,  המדהים ביכולתו האמנותית,  למדתי על מאחורי הקלעים של התיאטרון ולהכיר מבחר גדול של הצגות. מקווה שתרמתי מניסיוני הכלכלי והניהולי לשמירת היציבות הפיננסית של התיאטרון.

מכוני מדיניות חיבתי לעסוק במדיניות וחשיבה חיבר אותי למכוני מחקר וצוותי חשיבה.:

מכון פלורסהיימר. בשנת 1990הקים סטיב פלורסהיימר, בנקאי השקעות שוויצרי מכון מחקר ומדיניות שהתמקד בסוגיות של תכנון עירוני, ענייני ירושלים, חרדים וערביי ישראל. נושאים שיש לי זיקה אליהם. המכון פרסם עבודות פורצות דרך. עמירם גונן הנהיג את המכון לתפארת. הייתי חבר הועד המנהל עד 2006, עד הפסקת הפעילות עקב מותו של המייסד.

מכון פאלק. מכון מחקר כלכלי-אקדמי מוביל, שהוקם מתרומה של מוריס פאלק. הכרתי את המכון עוד מתקופת לימודיי באוניברסיטה. בשנת 1997, הוצע לי לעמוד בראש הוועד המנהל של המכון. זו הייתה הצעה שהלמה את רצונותיי, להיות מעורב בהבטחת מחקר כלכלי. כיו"ר, פעלתי ליצור בסיס כלכלי ותמריצים כדי שהמחקר הניסיוני בישראל יתאפשר. ככלכלן מעשי, שעסק במדיניות כלכלית, וכמרצה לכלכלת ישראל הערכתי את חשיבות המחקר הכלכלי. פרשתי בשנת 2010 עם התמנותי ליו"ר בנק לאומי.

פורום לאחדות לאומית בהשתתפות עשרות אנשים שדנו, בראשית שנות ה-2000, על המתחים בחברה הישראלית: ערביי ישראל, ימין ושמאל חילונים ודתיים. הפורום הוציא את "אמנת כנרת", שהיה ניסיון ליצור כללי משחק להתנהלות ה"שבטים" הישראליים. האמנה ניסתה לגשר בין ישראל כמדינה דמוקרטית למדינה יהודית. שמירת זכויות המיעוט הערבי, חתירה לשלום, פלורליזם וסולידריות חברתית. הפורום התפזר, ולצערי ולא היה לו המשך.

המועצה הציבורית לסטטיסטיקה. בשנת 2007 קיבלתי עלי את התפקיד של יו"ר המועצה הציבורית לסטטיסטיקה. בתפקידיי השונים בממשלה עבדתי רבות עם הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (הלמ"ס) והכרתי מקרוב את פעילותה והערכתי את עבודתה כצרכן נתוניה. קבלת החלטות טובות מתבססת על נתונים מהימנים. התפטרתי מתפקידי ב-2012.

מכון ירושלים. משנת 2007 אני מכהן כחבר הוועד המנהל של מכון ירושלים. המכון, שנוסד ע"י קרן ירושלים והאוניברסיטה העברית, עושה עבודה מחקרית ייחודית ומתמחה בנושא ירושלים כדי להבין על הנעשה בתחומים שונים בעיר. אני רואה כמחויבותי האישית לתרום ולהיות שותף לחשיבה ולגיבוש מדיניות בנושאים הקשורים לקידומה של העיר המורכבת שבה אני חי – ירושלים.