​

התחלתי את עבודתי בממשלה, ברשות לתכנון כלכלי, לאחר מלחמת ששת הימים בשנת 1967 כסטודנט שנה שלישית לכלכלה באוניברסיטה העברית. שם גישרתי את הפער בין האקדמיה לפרקטיקה. אהבתי לעסוק במדיניות, מחקר, חשיבה ארוכת טווח. העבודה בממשלה עלתה בקנה אחד עם ערכיי להיות פעיל בעיצובה של מדינת ישראל. ברשות לתכנון כלכלי, למדתי להיות מחויב לאינטרס הציבורי והצורך בחשיבה שיטתית וארוכת טווח. תפיסה זו ומחויבות זו ליוו אותי לאורך כל דרכי.

בשנת 1982, עברתי למשרד התעשייה והמסחר, ככלכלן הראשי וסמנכ"ל  לכלכלה. השתתפתי בעשייה הגדולה של תוכנית הייצוב, המאבק באינפלציה. מתוך אחריות ורצון לתרום, התנדבתי לעסוק בפיקוח מחירים. חשתי את גודל השעה וחשיבות המשימה. לנוכח המשבר הלאומי, חשבתי שזו הדרך להתמודד באינפלציה. המאמץ היה שווה. פיקוח מחירים, היה כלי לא אורתודוכסי מיוחד ומוצלח, לצד מדיניות כלכלית הקלאסית. זה היה אחד מהשיאים והתרומות החשובים בחיי המקצועיים.

לאחר שמילאתי את תפקיד סמנכ"ל כספים של התעשייה האווירית בשנים 1987-1991, חזרתי למשרד האוצר כממונה על התקציבים.  להיות כלכלן בכיר באוצר, זה אתגר אינטלקטואלי ומעשי כאחד. זו עשייה ציבורית משפיעה בתחומי כלכלה וחברה. זו הייתה תקופה סוערת ומלאת אירועים. תהליך היסטורי של קליטת עליה עצומה ממדינות חבר העמים, רפורמות גדולות לקידום התחרות וההשתלבות בגלובליזציה ובניית המשק. שנים של תמורות ותהליכים מדיניים משמעותיים (הסכם אוסלו, שלום עם ירדן) שהביאו לשיפור עצום במעמדה המדיני של ישראל בעולם. ראיתי מקרוב את הסקטור הציבורי, החברה והמשק הישראלי. לכאורה, זה היה התעסקות במספרים (והרבה). אבל המעניין אינם המספרים אלא "הסיפורים". כל נתון זה "סיפור" מעניין וחשוב בחיי המשק והחברה במגוון נושאים עצום. כלכלה טובה אינה סובבת רק אחרי הכסף. תפקידו של כלכלן בשירות הציבורי הינו לחשוב איך העולם צריך לעבוד, לעסוק ב"בתיקון העולם", לשנות את העולם ולשרת את האינטרס הציבורי הרחב. בשנים 1993-1994 ניהלתי את המשלחת הישראלית למשא ומתן עם הפלסטינים בפריז (פרק מיוחד). 

 באחד בינואר 1995,לאחר כארבע שנים של תקופה מרתקת כממונה על התקציבים, עברתי לתפקיד מנכ"ל האוצר. היה לי הידע והסמכות המקצועית, הבנה באינטגרציה בעבודת המשרד ובתאום התזמורת המורכבת של האגפים. עבדתי היטב עם השרים בייגה שוחט ודן מרידור. שנים של רפורמות ותמורה גדולה במדיניות המקרו כלכלית - התקציבית והמוניטרית. התמודדות עם אתגרי המשק הגלובלי. טיפלתי בתשתיות הלאומיות, במשברי תעשיות הביטחוניות, תחרות בענפי המשק, במערכת הפיננסית והבנקאית, בשוק ההון הנכה. רפורמה בפנסיה ופתרון לאגרות החוב המיועדות. בניית תשתית לרגולציה. פיתוח קשרים בין-לאומיים שהתרחבו, שמירת הקשר עם האמריקאיים בתקופה טובה, פגישות של JEDG ופיתוח תעשיות הייטק והון סיכון. עסקתי בנושא האזורי והפלסטיני, במעקב אחרי הסכם פריז. השתתפות בכינוסי התורמות (בריסל ופריז), בנק אזורי, ועידות אזוריות (קזבלנקה, עמאן, וקהיר), השלמת המו"מ של אוסלו ב' וגדר ההפרדה ומשמעויותיה. נושאים שראיתי בהם נושאים מרכזיים לעתידה של ישראל.

הסיסמא שהנחתה אותי: "הסדרה לפני הפרטה". ההפרטה,  פחות חשובה מהסדרת השווקים והתחרות. הובלתי שלוש ועדות ציבוריות גדולות: לאופציות לציבור, לאחזקות ריאליות בידי הבנקים ולרפורמה בשוק ההון. השתתפתי ב"רוד שואו" בהנפקות אגרות חוב בערבות ממשלת ארה"ב. גולת הכותרת, ההנפקות העצמאיות - אג"ח ריבוניות של ממשלת ישראל, בדצמבר 1995 בניו יורק ("ינקי בונדס") ובדצמבר 1996 בלונדון.  פריצת דרך של ישראל בשוק ההון הבינלאומי.

היה לי הכבוד לשרת את מדינת ישראל כ-30 שנה, ופרשתי בסיפוק אדיר ובהכרת תודה על ההזדמנות לתרום למדינה. אני גאה באפשרות שניתנה לי לשאת באחריות ולהשפיע על חיי הכלכלה והחברה בישראל. אני משוכנע כי מגזר ציבורי איכותי הינו תנאי הכרחי לשגשוג של המדינה. השתדלתי לעשות למענה גם לאחר פרישתי מהשירות הציבורי.